אנשים מכירים את חרדת בחינות יותר בשם בתיאור העממי שלו ה"בלק אאוט". נראה כאילו שאחרי שלמדנו והתכוננו, הראש מתרוקן מכל הידע.

חרדת בחינות הינה חרדה שתוקפת אנשים ולפעמים אפילו אנשים מאוד אינטליגנטים. אנחנו יכולים לומר עליהם שהם מאד אינטליגנטים אבל לעצמם, יש ספק לגבי רמת האינטליגנציה שלהם. וכתוצאה מכך יש להם חרדה במבחן. מה זאת אומרת?

אנרגית החרדה שמשתלטת עליהם משכיחה מהם את כל הידע שיש בהקשר למבחן הנוכחי. זה כמו מגן עליהם. ולמה? בגלל שאמנם המבחן יכול להיות במתמטיקה או באנגלית, או אולי אפילו ראיון לעבודה. אנחנו מהצד מבינים שמבחן במתמטיקה זה רק מבחן במתמטיקה, אבל בחוויה שלהם, מבחינתם, זה הרבה מעבר לכך. זה מבחן שמעיד על רמת האינטליגנציה שלהם בכלל, ולפעמים על מי הם בכלל כאדם. כלומר: לא כמה אני יכול להצליח במבחן הנוכחי אלא מי אני כאדם. מי אני כבעל יכולת בכלל.

הרבה פעמים מדובר באנשים שלא קיבלו מספיק חום ואהבה בבית. ולכן המבחן שלהם הוא מבחן שמשמעותו רמת החשיבות שלהם. בחוויה שלהם תוצאת המבחן היא הרבה מעבר לתוצאת המבחן הנוכחי. המבחן הוא כמו מדד של הערך שלהם. ואם זה מבחן שאמור כל כך לחרוץ גורלות, זה מבחן שאמור לקבוע כמה הם שווים. אם זה מבחן כל כך מייצג, אז התת מודע שלהם מעדיף לשכוח ולא להיות באותה סיטואציה. התת מודע יעדיף להשאיר את זה על הספק. לא להיבחן בגלל ה"בלק אאוט".

שכחה זו לא תמיד תהליך מקרי. לפעמים אנחנו מוצאים בשכחה תהליך שמגן עלינו מפני זיכרון לא נעים, ולכן אנחנו מעדיפים לשכוח.

לדוגמא, אם שכחתי שזה יום הולדת של קרוב משפחה שלי אז כנראה שלא לחינם שכחתי. כנראה שלאחרונה יש ביננו הצטברות של תחושות שליליות. אלא שלא נעים לי לחשוב על זה ולכן התת מודע שלי הקל עלי, ובמקום לחשוב על המשפחה, האם אני מסתדר איתה או לא, הוא פשוט גרם לי לשכוח את החומר.

וכך גם במבחן. המוח דואג שאני אשכח את החומר וכך אני לא אתעמת מול המידע הגורלי כמה אני שווה.

כאן התפקיד של ההורים או כל דמות סמכותית אחרת שהייתה אמורה להעניק לאותו אדם את הערך שלו בעייני עצמו לטפח את ערכו בעיניו.